כמנחה באחד השעורים במסגרת סדנת מתודיקה בקורס מורי דרך, שאלתי את עצמי: "איך אוכל להעביר לתלמידים את החוויה והתחושה של נהג בתיירות?" ידעתי שאם אני ארצה להם על סדר יומו של הנהג ועל התסכולים האפשריים בחייו והם יישבו ויאזינו באופן פאסיבי – הלמידה תהיה דלה.
ואז צץ במוחי רעיון שהסתבר בדיעבד כמבריק וש"עשה את העבודה נפלא".
הטלתי על התלמידים משימה.
"אתם עדים לסיטואציה בה נהג תיירות ותיק נכנס למשרדי החברה בה הוא עובד, זורק את המפתחות על השולחן ואומר, בכעס מר משהו כמו: "זהו! נמאס לי, אני פורש", מסנן עוד קללה מבין שפתיו ויוצא מהמשרד בטריקת דלת.
המשימה שלהם הייתה להכנס לנעליו של הנהג ולכתוב מכתב הסבר להחלטה שלו ולעזיבה – "מה הניע אותו לצעד הדרמטי הזה?".
נגעה ללבי עבודה של תלמיד בקורס מורי דרך בירושלים (שהפך, אגב, לימים להיות מורה דרך מצוין ומוכר לרבים מאיתנו ואולי אף קורא מלים אלו כעת):
אני כבר כעשר שנים נהג בתיירות, עברתי כבר הכול. את כל הסיורים, את כל המסלולים, את הימים המטורפים ביותר, קבוצות מכל הסוגים, הדתות והשפות ויותר מכל עברתי את כל סוגי המדריכים וכל השיגעונות האפשריים, ואני כבר לא יכול יותר.
מזה עשר שנים, אני קם כל בוקר (אני מתכוון כל בוקר), אין שבתות אין חגים, בין חמש לשש מתגלח ומתלבש כנדרש, מגיע לעבודה בזמן, בודק את האוטו, מנקה אותו, מטאטא, מרוקן מאפרות, כיסים ותאים למעלה, בודק כיסאות ובין הכיסאות, תאי אחסון ועוד.
אני נמצא ליד האוטובוס בזמן, לפני שהקבוצה מגיעה, ממזג את האוטו, מפזר ריח טוב, עומד בחוץ ומברך את העולים בברכת בוקר טוב בשפתם.
נוסע לאן שאומרים לי, מבצע את כל המשימות הכי טוב שאני יכול, לפעמים בניגוד מוחלט לכל הגיון ואפילו על חשבון התייר.
לפעמים אני מאיר ומעיר את תשומת לבו של מורה הדרך לעוות ולחוסר ההיגיון ולא אחת מקבל תשובה מתנשאת, סמכותית, בוטה וכזו ששמה אותך במקום, כאילו רוצה לומר: "שתוק, אתה בסך הכול נהג…" או לחילופין הוא מקשיב לי, פועל בהתאם ולוקח את כול הקרדיט לעצמו. למה לא, הרי אני בסך הכול נהג…
כשהתיירים יורדים לביקורים ארוכים אני מנקה את האוטו גם מבחוץ, שוטף חלונות ומראות, מטפס על סולם, מקרצף ודואג לחזות היפה והנעימה של האוטובוס לרווחת התיירים.
כמה פעמים קרה לי שבמהלך טיול עם קבוצת תיירים, למרות שכבר עברו כבר יומיים שלושה אני עובר ליד שולחן בו אוכלים תיירים מהקבוצה שלי במסעדה כלשהי, מהנהן, מחייך ומברך אותם בתיאבון, והם מסתכלים עלי במבט הזגוגי הזה שאומר: "מי זה האיש הזה, למה הוא מחייך אלינו, מה הוא רוצה?".
לקח לי זמן, ובזכותה של תיירת נחמדה, הבנתי שהם רוב הזמן רואים אותי מאחור ודרך המראה שמעליי, ולוקח להם זמן לזהות אותי פנים אל פנים.
שלא כמו המדריך, כמובן, אותו הם רואים כול הזמן, שומעים כול הזמן – לפעמים גם כשהם ישנים; הוא החכם, הוא המחליט, השחקן הראשי.
לפעמים אפילו נדמה לי שאני מפריע שם. (והמבין יבין…)
נמאס לי מהלילות שאני ישן במלון אחר, רחוק, בדרגה נמוכה בהרבה מהמלון בו מתאכסנת הקבוצה, לפעמים שניים, שלושה ויותר נהגים בחדר, ולפעמים בכלל אין מלון, אז – סע הביתה לעיר אחרת ותחזור מחר בבוקר.
את מי מעניין כמה זמן נסיעה יש לי אחרי יום עבודה עד שאני מגיע למקלחת הגואלת ולמיטה? וכמובן אותו מסע ייסורים בבוקר. ואז אתה מגיע למלון ומתחילה המלחמה על חנייה קרובה למלון, צפירות כעסים, נהגים צועקים, בל-בויס מתרוצצים, תיירים מחפשים לאיזה אוטובוס הם שייכים… לך תתחיל יום עבודה של עשר שעות נהיגה ותהיה רגוע במצב הזה.
אין לי תג שם, וכשהמדריך שוכח להציג אותי, אני מרגיש כמו חייזר, עלום-שם. במקומות מסוימים על מנת לקבל שרות שמורי-דרך מקבלים אוטומטית וכמובן מאליו, אני נדרש למעמד מביך ומתסכל ומסנן במבוכה "אני הנהג של הקבוצה.."
כל כך הרבה פעמים הרגשתי מושפל וממש אנדר-דוג של המערכת, התסכולים הללו מצטברים ומצטרפים לרגשות שממילא היו קיימות בי כמו: "אני לא שווה הרבה, לא מגיע לי, אני כשלון, אין סיכוי ומה אתה מצפה, הנה – הכי טוב שיכולת לעשות זה להיות נהג אוטובוס בתיירות…".
כמה פעמים קורה שהתנועה ממש עמוסה, שנהגים אחרים מתנהגים ונוהגים כמו מטורפים, תרתי משמע. ובא לי לצעוק, לצפור, לעצור ולרדת, ובמקום שהמדריך יבין אותי, ירגיע ויהיה אמפאתי אליי – גם הוא יורד עלי והופך אותי ללא בסדר.
הכי מרגיז אותי כשעוצרים באיזה מקום בו אני חייב להישאר ברכב, והקבוצה חוזרת והמדריך עם כובע חדש שקיבל, ארטיק ביד, בקבוק שתייה ועוד ועוד – מה אני, כלב?
אז נמאס לי והחלטתי לעזוב. שיחפשו את החברים שלהם.
טיפים למורה הדרך
- התחל כל אינטראקציה ביום הראשון עם הנהג בברכה ובנימה חיובית.
- הצג את עצמך ושאל אותו עליו (התעניין בו) וספר לו על התכנית והמטרות שלך מהיום (כמו: אני רוצה ליהנות, או חשוב לי לעבור על כל התכנית, או אני מבקש ששנינו נהיה כל יום בזמן וכד').
- בהתחלת כל טיול הצג את הנהג, שמו, פרטים אישיים ואם מתאים חבר את השם שלו למשהו שמוכר להם מהתרבות או הדת שלהם.
- בכל הזדמנות הלל, שבח, עודד ופרגן לנהג. זה מעלה את קרנו, הופך אתכם לצוות וזה בדרך עקיפה מעלה את קרנך (אנשים אוהבים אנשים שמפרגנים).
- בסוף כל יום סכם לקבוצה מה עברנו היום והודה לנהג על תרומתו להצלחה.
- הייה ישר ושקוף תמיד ולגבי הכול. הכדור עגול, החיים קצרים והשלווה טובה לבריאות.
- השתמש בנהג כמקור מידע חשוב. זו לא פחיתות כבוד. אתה שומע את ה"תקליט" שלך כבר כמה שנים – הוא שומע עשרות מורי דרך.
- בכל מקרה, ולא משנה כמה חמור ומה קרה, אל תצעק על הנהג. השקט, הרגע וברר אחר כך.
- הייה רגיש לדתו ומוצאו של הנהג. לא כל נהג פלסטיני מרגיש נוח עם הדעות הפוליטיות שלך, או מה שאתה חושב על…
- זכור! אתה והנהג צוות, וכשעובדים כצוות (סינרגיה) משיגים יותר.
