להיות מורה דרך מוצלח זה בין השאר להיות שחקן מוכשר. הפאתוס, הרגש וההתלהבות הם שעושים את ההבדל.
האם ה"ידע" עושה את ההבדל?….

במשך שנים, כמדריך מתודיקה של הדרכה בכלל ובקורסי מורי דרך בפרט, מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב על אותו משפט בנאלי: "אל תצאו מהבית להדרכה מבלי לדעת את החומר שעליכם להעביר במאה אחוז".
היום, לאחר שנים של הדרכה וכאדם מן הישוב המטייל ומקשיב לכל כך הרבה מרצים, מורים ומדריכים, משבגרתי ואני מסתכל לתוך עיני במראה באומץ רב יותר… אני מוצא עצמי משוכנע בכך שהרגעים המרגשים, החווייתיים והבלתי נשכחים בחיי, לבטח, לא נבעו מהידע אותו "שפך" עלי המדריך.
כשבדקתי, אם כן, מהו אותו דבר ש"עושה לי את זה" ועושה את זה לאנשים בכלל, מצאתי שני גורמים עיקריים:
1. האדם המספר "שיחק אותה", בפאתוס, באותנטיות, בהתלהבות, בהתרגשות, בדרמטיות, עם ברק בעיניים ובעיקר בכושר ביטוי ומשחק טוב ומשכנע.
2. אני, והמשתתפים האחרים, עברנו חוויה מרגשת שמקורה בהשתתפות שלנו. אם ברמה השכלית, החברתית הרגשית או אחרת. וגם כאן, הידע הרב שיש לאותו המדריך, לא היה הדבר שנגע בי ובאחרים באופן משמעותי.

כמה אנחנו מכירים וזוכרים מרצים, מורים, פוליטיקאים ורטוריקנים ידענים ובעלי תארים, וכשהם פותחים את פיהם לדבר, אנחנו פותחים את שלנו לפהק…?
ולחילופין האם לא קרה לנו בחיים להיפגש עם אדם שזה עתה סיים את לימודיו או עדיין במהלכם וכשהוא פותח את פיו לדבר אנחנו משתהים, מתלהבים ומתמלאים פליאה והזדהות…?
אם כן מהו הדבר ההוא ש"עושה את זה לאנשים"?
אריסטו דיבר על שלושה אלמנטים שכל רטוריקן נדרש להם:
1. לוגוס – החומר שאתה מעביר
2. אתוס – אמינות המדבר ואמינות המקורות שלו
3. פאתוס – הרגש, ההתלהבות והאופן שאתה מעביר את הלוגוס שלך

לסכום, למרות שעדיין הייתי חוקק על דגלי: "מדריך יקר, לפני שאתה יוצא לשטח, למד את החומר שעליך להעביר במאה אחוז", אני אומר הידע לא עושה את ההבדל!
פאתוס כן עושה את זה. ולשאלה כיצד "מייצרים" אותו נקדיש כתבה נפרדת בעתיד.

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 info@insideoutside.co.il