חברוּת וחברים

אמור לי מי חברך, ואומר לך מי אתה (מיגל דה סרוונטס)

במהלך שנותיי הסתבר לי לא אחת שהחברויות סביבי עונות על ההסכם הלא כתוב והלא מדובר הזה:

"אתה לא תלחץ לי על הכפתורים שלי,
ואני לא אלחץ לך על הכפתורים שלך".

נראה שאנשים נוטים להסכים בקלות רבה למדי עם הדברים שהחברים שלהם עושים ולקבל אותם, רק כדי לשמר את החברות ביניהם.

כמה פעמים קורה שאנשים מושיבים חבר לשיחה עמוקה וקשה על מנת להאיר לו, להעיר אותו ולשקף לו שנהג לא נכון, או שפשוט הוא ירד מהפסים? יש בנו מנגנון שגורם לנו לפעמים להעדיף לעשות בעצמנו דבר שהאחר אמור לעשותו, אנחנו מעדיפים לסבול, אפילו לבלוע צפרדעים – ורק לא לפצות פה, לא לדבר, להימנע מהמעמד הלא נעים שבו אנו קוראים מישהו אחר לסדר. אחדים מאתנו מקיימים מערכות חברוּת ארוכות שנים, ולמרות זאת אנו פוחדים לומר את האמת לחברים שלנו, שמא הם יקומו וילכו או חס ושלום יאמרו עלינו משהו לא נחמד.

אם כן למה בכלל צריך חברים קרובים? ברמה האבולוציונית החברוּת עוזרת לנו להתגבר על פחד המוות שקיים בכולנו, אותו פחד להיות לבד ולהתאיין. ולכולנו יש צורך בשייכות, בהערכה ובאהבה. החברויות שלנו גורמות לכך שבמוח האנושי נוצרים קשרים נוירופיזיולוגיים. החֶברה הקרובה מקנה לנו תחושה טובה, ואנחנו מתמכרים לה במידה כזו שנעשה הכול כדי לא לחוות בדידות. מאותה סיבה בדיוק גם נעשה הכול כדי להגיע שוב לתחושות הנעימות שאנו חשים במחיצת חברינו.

בשפה העברית יש לאותיות  ח.ב.ר. משמעויות רבות של חיבור, חברה, רחב, מרחב, ובחירה. לדידי, חברות אמת מבוססת על אהבה שאינה תלויה בדבר ועל קבלת האחר ללא תנאי. זוהי חברות שלמדדי הזמן והמרחק אין השפעה עליה, והיא נשארת יציבה.

יש בה, בחברות, כנות ואותנטיות, מדברים בה על הכול, גם כשמאתגר או כשלא נוח. בחברות אמת יש אינטימיות, יש בה אכפתיות, הקרבה, תמיכה ודאגה. מתקיימת בה הדדיות שעונה על הצורך של כולנו, והיא נעדרת השוואות וסימטריה של פנקסנות. החברות היא השקט והעוגן, כאילו הגעת הביתה. האינטימיות שבחברות מאפשרת לנו לתת ביטוי גם לחולשות שלנו, אפילו להשתטות ולצחוק על עצמנו – אין צורך להיות מושלמים.

אומרים שחבר אמת הוא זה שתמיד אפשר לסמוך עליו. בצעירותי הייתי מתפאר שהחברוּיות שלי כל כך אמיצות ואיתנו, שאם אחד מאתנו היה מגיע לביתו של האחר בשעות הקטנות של הלילה ומבקש להסתיר גופה של מישהו שרצח, אנחנו, חברי האמת, היינו נענים לו ללא היסוס ומסתירים את מה שצריך היה להסתיר.

כשאני חושב על שעת מבחן של חברות בפרט ושל מערכות יחסים בכלל, עולה בי השאלה מה קורה באותה שעה אם אסרב לחבר, מה האלטרנטיבה שתהיה בידו? מה יוותר לו לעשות? אילו אופציות יעמדו בפניו?

ערב שבת אחד סוער וגשום ישבנו בבית שברעות-מכבים והתכוננו לארוחת השבת. הטלפון של בתי הבכורה, עדי, צלצל. פניה הרצינו באחת, ונשמע היה שקרה דבר-מה. היא סיימה את השיחה ושתקה. שאלתי מה קרה, והיא אמרה "שני חברים שלי מהמכינה הקדם-צבאית הגיעו ללטרון במסגרת מסע שביל ישראל, והם תקועים בגשם הסוחף ואין להם לאן ללכת. לא נוח לי, אבא, לשאול אבל…" להרף עין התרוצצו בראשי מחשבות שונות ומנוגדות, אך מיד אמרתי לה: "עדי, קומי עכשיו, קחי את המפתחות של האוטו וטוסי להביא אותם". "כן, אבל אתה מבין, אבא, הם מלאים בוץ, מטונפים ורטובים…" "צאי עכשיו להביא אותם" אמרתי נחרצות. היא נסעה. כשחזרו הם התקלחו, ישבו ליד האח והתחממו ואכלו איתנו ארוחת שבת. בסוף השיחה הערה שנטלו בה חלק השניים וארבעת ילדי, סיכמתי במשפט: "מה האלטרנטיבה? האם באמת יכולים היינו להשאיר אותם שם…?"

ידידים הם חברים למסע ועליהם לעזור זה לזה לשמור על הדרך לחיים מאושרים יותר (פיתגורס)

בספר המידות דן אריסטו בשלושה סוגי חברות:

חבר תועלת – אנחנו חברים כי יש לנו מכך רווח כלשהו. זוהי ללא ספק חברות התלויה בדבר.
חבר מנוחה – שני סוגי חברי מנוחה:
א. חבר לרגעי הנאה כגון בן זוג
ב. חבר ביטחון, מישהו שאני בוטח בו ולא צריך להיזהר שמא הוא יבגוד בי וייתקע לי סכין בגב. שתי החברויות הללו, לדברי אריסטו, אינן אלא חברויות של אגו. הן אנוכיות, והמוקד שלהן הוא המחשבה על עצמי ועל הנוחות שלי. כנגדן ניצב החבר האמיתי:
חבר מעלה – זוהי חברות לשם האידיאל הגבוה שלה. אותה האדם מחפש לעצמו ורוצה למצוא. זאת חברות אמת – יש בה וויתור על הנוחות האישית, כשנדרש, אף אם המחיר גבוה. היא אינה תלויה בשום דבר מלבדה, היא אינה מחפשת תועלת לַעצמי, והמיקוד שלה הוא באחר ובטובתו.

במקורות שלנו ניתן למצוא התייחסות מקיפה לנושא חברות וחברים.

במסכת אבות (א,ו) נאמר "קנה לך חבר". קרי, צריך לבחור, להחליט ולהשקיע בחברות.

על דויד ויהונתן נאמר שגדולה הייתה אהבתם זה לזה מאהבת אישה.

שלמה המלך בספר משלי (ג, 27) מעודד כל אחד ואחת מאיתנו לעשות את הטוב ביותר שביכולתו, והוא מפרט את אופני הביצוע השונים:

א. "אל תמנע טוב מבעליו" – כלומר אל תחכה שיפנו אליך. כשיש לאל ידך לעשות דבר מה, עליך לעשותו, עליך ליזום ולהיטיב עם האחרים ככל יכולתך.

ב. "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש איתך" – אם בא אליך חבר ומבקש דבר מה, תן לו מיד, אל תדחה ולבטח אל תשלה אותו בהבטחות שווא.

ג. "אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח איתך" – גם אם אינך נותן ואינך עוזר לחברך, אל תחשוב עליו מחשבות רעות, אל תרכל, אל תדבר בו סרה ובלשון העם אל תלכלך.

ד. "אל תריב עם אדם חינם אם לא גמלך רעה" – גם אם חשבת מחשבה רעה, אל תוציאה אל הפועל. הימנע ממריבות, מסכסוכים ומהתנגשויות.

רבי עקיבא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, 18) הוא כלל גדול בתורה, ומצווה השקולה כנגד כל המצוות שבין אדם לחברו. שלוש מילים בלבד, לכאורה פשוטות ועניין של מה בכך. אלא שבמצווה זו מסתתרת תובנה עמוקה ביותר על אחדות בני אדם ביקום כולו ועל אודות הקשר בין בני אדם בדרך לאמונה באלוהים. מהות הדברים היא, למעשה, הבחירה בחיים וההוויה של נתינה, של חסד ושל אהבה.

על מנת להיות במצב שכזה אין מנוס מלומר את האמת ולשים את המילים על השולחן: חברות אמת, אהבת אמת, מתחילות בלב פנימה. קודם כל כלפי עצמי, אחר כך לזולתי, ובאמצעות הקשר ההדדי שלנו נוצר הקשר עם אלוהים.

למדתי שלהיות עם אלו שאני אוהב – די בזה (וולט ויטמן)

מתי מתחילה חברות? מהפסיכולוגיה אנו למדים שעד גיל שלוש ילדים משחקים זה עם זה, והקשרים ביניהם הם חלק מ"משחק מקביל", כלומר, משחק עצמאי בסביבה שיש בה ילדים נוספים. בגילים שבין עשר ושתיים עשרה מתחיל המושג חברות לקבל משמעות עמוקה יותר, ובגיל ההתבגרות, בקרב קבוצת השווים, הוא הופך לערך. בתקופה זו עסוקים בני נוער בערכים שונים כגון חברות, לפעמים אף יותר מאשר בחברים עצמם.

"מה שאתה עושה עם החיים שלך זה רק חלק אחד במשוואה, חשוב יותר – עם מי אתה נמצא כשאתה עושה את זה" (ציטוט מטקס סיום באוניברסיטת הרווארד, 2009). מחקרים מעידים שמערכות יחסים קרובות תורמות לרווחה הנפשית הרבה יותר מאשר הישגים, וסמלי מעמד חומריים כמו בית, מכונית, תואר ושכר.

במחקרם מצאו דינר וסליגמן (2002) שהסטודנטים המאושרים יותר חיים חיי חברה עשירים ומלאים. יש להם מערכות יחסים טובות, והם בעלי חוסן נפשי גבוה יותר מהסטודנטים האחרים שנבדקו.

במחקרים רבים, שחלקם מופיעים בספרים כגון "בריא בן 100" (ג'ון רובינס), "צעירים לנצח" (ד"ר סנג'י גופטה) ועוד, נמצא שגורם חשוב ביותר בהשגת חיים ארוכים ובריאים הוא חיי קהילה וחברה.

לדעתו של וויליאם קרסיוויץ חברות אמת והמילה חבר ירדו מנכסיהן ואיבדו מערכן במהלך ההיסטוריה. לדבריו, בעולם העתיק חברות הייתה נדירה ובעלת ערך, ודי להיזכר בדוד ויהונתן או באכילס ופטרוקולוס. היה בה, בחברות, ייעוד עליון ונעלה, הייתה בה הקרבה ורדיפת האמת והטוב.

ברבות השנים, גם בהתערבות הכנסייה, התחילה תקופה של חברות מזויפת, של חנפנות ושל צביעות. המגמה התהפכה בתקופת הרנסנס, אז קמה לתחייה אותה חברות נדירה של חברים יחידי סגולה, שלא היססו למתוח ביקורת על חבריהם הקרובים – ידידי אמת כהורציו להמלט אצל שייקספיר, סנצ'ו פנסה לדון קיחוטה או מאוחר יותר נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה.

כיום, גורס קרסיוויץ, החברה הצרכנית יצרה את החברוּת המודרנית. אנחנו כבר לא מכירים את השכנים שלנו, לא את המשפחה המורחבת וגם לא את הסטודנטים אתם אנחנו לומדים. אבדה לנו דמותו של החבר האמיתי, אבד לנו הערך המוסרי שהיה לחברים המיתולוגיים-הקלסיים. במקום זאת אנחנו מקיימים חברויות של תמיכה וקבוצות טיפוליות. תהליך התיעוש שכבל אותנו בתוך צפיפות אורבנית, הרחיק אותנו מהמשפחה ומהקהילה המסורתית, ולכן החברות היא המענה המתבקש לאנונימיות ולניכור שאופפים אותנו.

הדרך הטובה ביותר לרכוש חבר היא – להיות חבר.
דאג להיות דרוש למישהו (ראלף אלדו אמרסון)

ברשתות החברתיות של המאה ה-21 מתרחב מעגל החברים, ואנחנו הופכים באמצעותן לחברים של אנשים שמעולם לא פגשנו ושגם לא נפגוש ואף של אנשים שאין בינינו ובינם דבר מהמשותף. אמנם הרשתות פותחות אופציות חדשות, שמותאמות לעולם ולקצב ההתחדשות של ימינו, אולם מעגלי ההיכרויות מתרחבים על חשבון עומק וקרבה ביחסים, ואנחנו הופכים ליצורים בודדים, מסתגרים במערות האלקטרוניות שלנו ומשחקים בבובות הווירטואליות הנקראות "חברים" בפייסבוק. בעיניי זה עצוב.

בכדי להיות ראוי לחברות אמת אדם צריך להכיל בתוכו את האפשרות לסליחה, לוויתור ולמחילה. יהיה המעשה אשר עשה החבר קשה ככל שיהיה, אני רוצה שיהיו בי הכוח, האומץ והאהבה למחול ולסלוח לו. הרמב"ם מדבר על מחילה "בלב שלם ובנפש חפצה", זוהי סליחה שמאחוריה לא מסתתר הצורך לחכות לשעת כושר כדי לנקום. זוהי סליחה מוחלטת ולאחריה המעשה שנעשה לא ישמש אותי בעתיד ככלי נשק. זוהי סליחה שמאפשרת להעניק כמו בעבר, לפני קרות המקרה. באנגלית אומרים:
Forgive = to be able to give as before.

סליחה = היכולת לתת כמו קודם.

חבר אמיתי לא מסוגל לחוש כלפיך רחמים (ג'ודי פיקו)


עצות לחברות טובה

1. אהבה
בראש ובראשונה ניצבת האהבה העצמית. לא מדובר בנרקיסיזם או באגו מנופח, אלא ביכולת לאהוב את עצמנו ולדאוג לעצמנו, בדרך זו יהיה מי שיוכל לאהוב את האחר ויוכל לדאוג לו (ראה מסכות חמצן במטוס). יחד עם זאת עלינו לאהוב ולקבל את האחר בדיוק כפי שהוא מבלי לשנותו או לרצות לשנותו. זוהי תפיסת עולם ודרך חיים מחייבת, מאתגרת ובהחלט מתגמלת.

מי שיודע להיות חבר לעצמו, יודע שאדם כזה הוא חבר של כולם (סנקה).

2. בחירה בגישה חיובית
במסגרת חיים של בחירה בטוב ובהוקרה את הקיים יש לראות בחבר ולמצוא בו צדדים חיוביים יותר מאשר הוא מוצא בעצמו. אם כבר החלטנו "לחפש אותו בפינה" עדיף שיהיה זה על מעשים טובים, על פרגון ועל הכרת תודה.

גוטמן (2002) מצא שבחברויות ובמערכות יחסים יציבות יש פי חמישה יותר רגעים וחוויות חיוביות לעומת רגעים וחוויות שליליות.

3. זמן והשקעה
חברות דורשת עבודה. זהו תהליך מתמשך, ויש להתאמן בו. החברות איננה מערכת יחסים סטטית, נדרשת מכוּונוּת הדדית לקשר, ולכן יש לטפח אותו כדי שהחברות תאריך ימים.

4. פגישה פנים אל פנים ובילוי זמן איכות משותף
חשוב להיפגש פנים אל פנים, לצבור חוויות מהנות משותפות, לצאת לשתות, לאכול ולבלות יחד, לנסוע לנופש ולטיולים משותפים. שי, חבר שלי אומר שחברות קיימת ביומן, קרי קובעים ביומן פרקי זמן קבועים למפגש פיזי.

5. קשר באירועים חשובים
חשוב להתקשר בתאריכים חשובים – שמחים או עצובים – כימי הולדת, ימי נישואים, לידה, נסיעה וכדומה, ורצוי לכתוב תזכורות ביומן.

6. מגע גופני, פיזי
לא, הכוונה איננה לסקס אלא למגע של חיבה וקרבה כגון חיבוק או טפיחה על הכתף. מגע גופני מייצר בגופנו את ההורמון אוקסיטוצין, שנקרא גם הורמון האהבה, והוא המעניק לנו תחושה של הנאה ושל סיפוק.

7. סיגול אופי של כלב
כשאתה מגיע הביתה, הכלב תמיד רץ אליך בשמחה גלויה. גם אם יש לך מצב רוח רע ואתה מרחיק אותו ממך בקוצר רוח, הוא יזוז הצידה לדקות אחדות ושוב יבוא אליך בכשכוש זנב. כלב לא נוטר טינה, הוא לא סוחב רגשות שליליים לאורך זמן. אילו יכולנו גם אנו להביא אהבה כזו ללא תנאי לחברים שלנו, דיינו.

ידידות היא נפש אחת בשני גופים (אריסטו)
לסיכום, ראוי לזכור שלמרות הצורך ביחסים ובשייכות אנחנו יכולים לחיות לבד, ולמעשה איננו צריכים איש בכדי לעמוד על רגלינו. המשפטים "אם תלכי – אמות" או "בלעדיך אני חצי בנאדם" ודומיהם אין בהם אפילו לא שמץ אמת. אנחנו בוחרים להיות בקשר של חברות לא ממקום של הישרדות ושל היאחזות במישהו כדי לא לטבוע, אלא מתוך בחירה חופשית כהזדמנות להתפתחות משמעותית.

אנג'לו, חבר טוב שלי ומנחה סדנאות "פורום", הפך פעם חצי עולם בכדי להיפגש אתי כשהגיע לארץ. בילינו שעה של אתנחתא על כוס בירה על חוף ימה של תל אביב. לשאלתי, למה היה לו כל כך חשוב למצוא אותי אחרי שנים שלא נפגשנו, הוא ענה: "שלמה, חברים הם המתנה שאני נותן לעצמי…"

ואתם…?

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 info@insideoutside.co.il

לתיאום ייעוץ, סדנאות, והרצאות בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100

info@insideoutside.co.il
<br

שיתוף

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

השיגו את המיטב מהעסק